הדיבור הוא תפקוד טבעי. מעולם לא נתנו את דעתנו למתנה זו של שימוש בשפה וביטוי, אך אנשים שסובלים מגמגום, מוצאים את עצמם מודרים מן החברה, סובלים מתופעות פסיכולוגיות הנלוות לכישלון הדיבור ורובם סובלים מהפרעת חרדה, חרדה חברתית ועוד

​

הסיבה העיקרית לתחושות הקשות המלוות את ציבור הסובלים מגמגום, היא תחושת הכישלון ובעיקר חוסר היכולת לומר משהו, פשוט לומר , משהו שעבור אנשים לא מגמגמים, מובן מאליו, פשוט וקל ועבור אנשים שסובלים מגמגום, זה כמו לטפס על האוורסט בשביל להגיד משפט שלם ברצף בלי להיתקע, להסמיק, לחזור על מילה, או צלילים, לחכך בגרון, להתנפח מרוב לחץ ולא להצליח להגות משפט שלם. זהו סבל בל יתואר שגורם ומוביל לנזק נפשי בלתי מוצדק. אנשים הסובלים מגמגום עושים ויעשו הכול כדי להתגבר על התופעה המביכה. תופעה זו גורמת להם להדיר עצמם מראיונות עבודה, לא לייצר קשרים חברתיים ובוודאי שלא עם בני המין השני. התחושה היא של נחיתות וחוסר ערך וזה עצוב עד מאוד.