הגמגום, או ליתר דיוק - הפרעה בשטף הדיבור, הוא מצב שלוקים בו כ-1% מאוכלוסיית העולם. תופעה זו תופעה זו מתרחשת כאשר האדם המדבר יודע מה ברצונו לומר, אך חלה הפרעה בתיאום מנגנוני הדיבור, ולכן הוא מתקשה להפיק דיבור רציף וברור. הפרעת שטף הדיבור מלווה לעיתים קרובות בחזרות על צלילים או הברות, בהארכת צלילים, בחסימות בדיבור ובתנועות לוואי כמו מצמוצים ותנועות גוף​.

תופעה זו מוכרת גם בזכות דמויות מפורסמות לאורך ההיסטוריה שסבלו מליקויים בשטף הדיבור כמו משה רבנו, קלאודיוס קיסר, המלך ג'ורג' השישי, ווינסטון צ'רצ'יל, ג'ו ביידן ואחרים.

 

בעבר ה-DSM (המדריך האבחוני והסטטיסטי להפרעות נפשיות) ייחס משקל רב להיבטים נפשיים בהסבר הגמגום. אולם בשנים האחרונות גילו מומחים כי הפרעת שטף הדיבור קשורה לגורמים תורשתיים ונוירופיזיולוגיים וההיבטים הנפשיים שלה הם במידה רבה תוצאה של ההפרעה, ולא הגורם הראשוני לה.

בהתאם לכך, אדם שלוקה בהפרעת שטף דיבור חווה לעיתים חוסר אונים כאשר הוא מדבר. לעיתים הידיעה שהוא עומד להיתקע, עלולה לגרום לו לחץ רב, מה שמחריף את הקושי בשטף הדיבור. לניסיונות דיבור אלו מתלווים לעיתים רגשות אשם, תחושת כישלון, בושה, וישנם אנשים שיעדיפו להימנע לחלוטין מדיבור כדי לעקוף את התחושות הקשות.